כרייסטצ'רץ – האזור ששוקם

כמה חיכיתי לחזור לעיר הזו

אפילו התרגשתי מאוד לחזור אליה

לא רק בגלל שהכרתי את בעלי אי שם ב- 2004 כאן

אלא דווקא בגלל רעידת האדמה

נכון, מעיר חיה, יפייפיה ומזמינה

כרייסטצ'רץ הפכה להיות משהו אחר

אבל עדיין שווה לבקר בה וכן – עדיין יש לה מה להציע

חויות ממקומות כתובים ברובם באופן ובנימה אישית,

כדי להקל על אלו שלא מעוניינים לקרוא הרבה, לפני הפוסט יש ריכוז של המקומות שביקרנו בהם – ללא החויות וההמלצות

הכי חשוב, תהנו !

המקומות שביקרנו

• אזור ה- RED ZONE (אזור האסון)
• אזור ה- RE:START
• הגן הבוטני
• מוזיאון אנטרקטיקה

 ======================================

הגענו לעיר …

רחובות כרייסטצ'רץ צבועים בכתום

חיכיתי לחזור לבקר בה

התרגשות מהולה בצמרמורת

כל העיר בשיפוצים

ה"סמל החדש" של העיר – הקונוס הכתום, מקבל את פנינו מכל עבר

בכל רגע נתון אנחנו נתקלים בשלט "הדרך סגורה"

וואלה –

עד שאתה לא מגיע למקום, אתה לא יכול להבין את גודל האסון

לפני שנתיים כשישבתי בבית וצפיתי בטלוויזיה לא קלטתי

הזלתי כמה דמעות ובעלי אמר לי: "אה… שם היתה המסעדה שישבנו בה. זוכרת ? "

עניתי: "כן… אתה קולט …. אני לא … אין יותר קתדרה" והשתתקתי…

שנתיים אחרי – מרץ 2013 –

הולכים זה לצד זה

בן זוגי בזמנו מתאר לעצמו מה אני עוברת מבפנים – הרי אנחנו יודעים איך העיר היתה פעם …

אדמה בשבר, רואים מכל עבר

בצד השני אחי מידי פעם אוחז בידי ואחרי כמה רגעים …  "את עצובה" הוא מציין שוב ושוב

מנסה לעודד, לחבק ולעלות בי חיוך

אני חושבת לעצמי, איזה אח מקסים יש לי

שניהם יודעים שהשבר של המקום צובט את ליבי ומכאיב

דקות ארוכות של שתיקה

מתכנסת בתוך עצמי

מעיר חיה ויפה, כל כך השתנתה

הפכה להיות עיר שקטה ועצובה

למרות הכל, אחי אמר לי שהוא מבין למה התאהבתי בה

אכן, יש בה משהו מיוחד

הדהים אותי שהצליח לראות את זה מעבר לשברים

לקחנו את המפה והחלטנו שהולכים מסביב ל RED ZONE

לא נותנים להיכנס באופן עצמאי לאזור האסון

RED ZONE – הכניסה למורשים בלבד

יש סכנה שהמבנים יתמוטטו

שנתיים אחרי ועדיין לא סיימו לנקות את המבנים ההורסים והשבורים

הכניסה לאזור ה RED ZONE מתאפשרת רק בסיור מאורגן עם אוטובוס (האזור משתנה עם השנים ויכול להיות שעד שתגיעו, כבר לא יהיה קיים – פשוט כי הוא כל הזמן בשיפוצים)

אחרי בירור הבנתי שזה הולך לכיס של חברות פרטיות, אז החלטתי – שאם זה לא הולך לשיקום העיר, לא תורמת …

כמעט שעתיים הלכנו

עצרנו הרבה. ההרס נראה עוצמתי

הרכנו ראש במקום שבו שמו כיסאות ריקים לזכר ההרוגים

אתר לזכר ההרוגים, גם שמם של: עופר מזרחי ז"ל, עופר לוי ז"ל וגבי אינגל ז"ל מופיע

גם שמם של הישראלים שנהרגו מופיע

כמה הצטערתי ששכחתי את נרות הזיכרון

זיכרונות הציפו אותי

התקשיתי להוציא מילה

רואה את המקום היום ונזכרת

איך התהלכתי בה בפעם הראשונה

הרגשתי אז הכי מוגנת בעולם

היום, כשרואים את השברים

זה מעלה בך איזה "זיץ" של חוסר בטחון

כאילו שוב האדמה הולכת לזוז

אומרים שעדיין הלוחות לא התייצבו

שכל יום יש רעידות קטנות

(כן.. יצא לנו קצת להרגיש…)

הרבה אנשים עזבו את העיר

חלקם עדיין התגוררו בבתי המלון ובאכסניות

אחרי הליכה של שקט

ברוכים הבאים ל- Re:START האזור החי והמחודש של העיר

הגענו לאזור המחודש ה- RE:START

ביומן מסע כתבתי:
"בין ההריסות והדברים שרואים ברחובות

בין ה- RED ZONE לרחוב הסגור

בין השיפוצים והקונוסים הכתומים

במקום מרכז עיר מלבב שהיה, יצרו את המרכז החדש"

חנויות ובתי קפה בתוך מכולות

באמצע מסלול של הרכבת החשמלית שהיתה פעם

קפה בקונטיינר סיטי

החלטנו שעוצרים לקפה ומאפה

גם נהנים וגם תורמים לעסקים המקומיים

משם המשכנו לגן הבוטני

להחזיר את הצבע לחיים

השבילים, הירוק של העצים, הציבעוניות של הפרחים

בהחלט נותנים תחושה כאילו אתה במקום אחר

אין… פשוט אופטימיות ניצחית

זכינו גם לראות עיצוב של שיחים, פינגוונים, פילים, גי'רפה

כאילו יצאו מהסרט "המספריים של אדוארד"

מדהים

רגע לפני שסיימנו את היום היתה לנו חוויה אישית למזכרת

חזרנו למקום שבו אני ובן זוגי הכרנו כמעט עשור לפני .. האכסנייה Foley Tower – כמעט שלא השתנתה

(דרך אגב, מקום מעולה לישון בו ולהתחיל ממנו)

לצערנו, מעולם לא ביקרנו בבית חב"ד ב- 2004 הוא לא היה ואחרי הרעידה בית חב"ד בכרייסצ'רץ נסגר …

Antarctic center

אתחיל מהסוף –

גם אם זה יום חם ביותר, לכו עם מכנס ארוך, נעליים סגורות ופליז כי אתם הולכים לקפוא מקור (פרטים בהמשך…)

פינגווינים באנטרקטיק סנטר

אז למחרת השכמנו קום כדי להיות ב- 10 ליד ה- i-center

העדפנו לשים את הרכב בחנייה החינמית במרכז

ולתפוס את האוטובוס למרכז האנטרקטיקה (הסעה הלוך-חזור חינם)

(תמיד כדאי לשאול איפה יש חנייה חינם, גם אם זה במרחק הליכה – ככה חוסכים כסף או טרטור של הזזת הרכב כל שנייה)

בלי כוונה יצא שכשהגענו למרכז האנטרקטיקה אמרו לנו ללכת ישר לצפות בהאכלה של הפינגווינים ואז להמשיך להסתובב

אז יצא שווה ומסתבר שזה כל יום כך … (שעון קיץ מקומי)

התלהבנו כמו ילדים קטנים מהאכלה שלהם

כאלה חמודים וקטנים (30 ס"מ), לא משהו שרגילים לראות בארצנו הקטנטונת

האכלת פינגווינים באנטרקטיק סנטר

משם התחלנו לחקור את המרכז

החיות באנטרקטיקה, המשלחות (הן יוצאות מכרייסטצ'רץ), האזור בכלל ועוד

אלירן – אחי ומיכאל חיכו לחוויה בחדר הסערה

למה ?

כי תכל'ס זו ה-חוויה

החדר בטמפרטורה של 8-  מעלות

אבל תוספת של רוחות והגוף מרגיש שהוא ב- 18.5- מעלות

מישהי ברחה מהחדר (לא אני !), היה משעשע למדי

לסיכום,

ב – 2013 עדיין אומרים שייקח משהו כמו 15 שנה לשקם את העיר

ברחובות כרייסטצרץ

מישהו אמר לנו שמחליפים את הצינורות לגמישים

שהלוחות עדיין זזים

שכל המשאבים הכספיים הולכים לשיקום העיר

אני מקווה שעד שאתם תגיעו יפסיקו לפחות להתווכח איך תיראה הקתדרה החדשה

(לפחות אוטוטו מפעילים את הרכבת החשמלית)

בינתיים מאמינה, שבכל מקרה תהנו