מה מביא אדם שפוי לקום ולעזוב הכל ? פוסט ראשון אישי במיוחד

איך את עושה את זה ?

איזה אומץ

את בטוחה שאת מוכנה לזה

את באמת הולכת לגור בנכר ?

 על ההחלטה לקום ולנסות

קצת על הדרך שעברנו …

(פוסט ראשון בנושא)

לפני כמעט שנה התקבלה ההחלטה

לקום ולנסות

הוא (בעלי) עם ויזת עבודה-תייר

אני, כמו כולם, עם ויזת תייר ל- 3 חודשים

(מה לעשות… זקנה שכמוני)

הוא, רגע לפני סיום תואר ראשון העביר את הסטטוס לסטודנט חו"ל (מזל שיש אופציה כזו בפתוחה)

אני, נפרדת מלקוחות ובעלי עסקים שהפכו לחברים

החלטה שאני יודעת שתעלה אולי בסגירת עסק שצובר תאוצה

ו.. יוצאים לחפש את מזלנו

בעלי, אחי ואני …

התאהבתי במדינה הזו ב- 2004, כשנחתתי כאן לבדי

כאן גם הכרתי את בעלי לימים

מאז שחזרתי, מודה – היה מאתגר במיוחד לחיות בארץ

ולא, בניגוד למה שיאיר לפיד חושב – לא רק בגלל המצב הכלכלי …

למרות החברים והמשפחה

האווירה, לפעמים התרבות, חוסר השקט

ובעיקר המרדף אחר איזון, יציבות ואולי הגשמה

אז הנה אני…

בת 35 מחליטה לחפש את מזלי בחו"ל

יהיו שיגידו שברחנו

יהיו שיטפחו על השכם ויפרגנו

יהיו שבכלל לא יתייחסו

יהיו שיגדירו אותנו נמושות ולא ציוניים

(למרות שאני חושבת שאני עושה כאן עבודת שליחות יותר ממשרד החוץ…)

שואלים אותי "כמה זמן תהיו שם"

ממני לא תשמעו תשובה בנושא

אני לא מאלה שיוצאות בהצהרות

אני כן מודה על ההזדמנות שניתנה לנו

"להתחיל מחדש"

ולא, זה לא קלישאה

הגעתי לכאן עם ויזת תייר וחלום

שלחתי למעלה מ- 700 קורות חיים באנגלית

אותם שיניתי והתאמתי כל-כך הרבה פעמים

הכרתי אנשים שניסו בכל מאודם ומירצם לעזור, לבדוק ולתת רעיונות

כן, הכרתי גם כאלו שחושבים שהם יודעים הכל

למדתי על ויזת עבודה וספונסר כמו שרק אדם שחווה מהמורות רבות יכול ללמוד

הגענו לכאן בלי קשרים משפחתיים או עיסקיים

בלי עזרה, הכוונה או הכנה (איזו טעות … חחח)

הגענו לכאן עם הרבה רצון ותקווה

או שמא אומר גם עם הרבה נחישות ואהבה ?

קצרה היד מלכתוב את מספר הפעמים של מורדות ודלתות שנסגרות

קצרה היד מלכתוב ולתאר את כמות האכזבות

כיתתי רגליי ממקום למקום

כן, גם התדפקתי על דלתות והנחתי קורות חיים

שמעתי פעמים רבות משפטים כמו:

"ללא ויזת עבודה לא נוכל להעסיק"

"ניסינו לתת ספונסר לאחרים וסורבנו"

"את תפורה לתפקיד, אבל לא נוכל לתת ספונסר "

התקבלתי אפילו לכמה משרות, אבל בפנים הרגשתי שאסור לי

ולמרות החלום והרצון – הקשבתי לאינטואיציה שלי

מצאתי את עצמי שומעת אנשים יהירים מייעצים עצות אחיתופל

היו אפילו, שאני מאמינה ללא כוונה רעה, אמרו לי להרים ידיים

לעומתם בורכנו והוקפנו באנשים שתמכו, התעניינו, דאגו,

פרגנו, חיפשו, תרמו והעניקו כמו שרק הם יכולים

אז אחרי הכל – עשרה וחצי חודשים זה לקח …

קיבלנו את ויזות העבודה שלנו

היו, ועודם, הרבה חששות (טיבעי)

אבל לשמחתי כך יכולנו (סוג של) להתחיל מחדש

הפוסט מוקדש לכל אלו שנפגשנו איתם בדרך – מטיילים, אנשים ומשפחות – אלו שהפכו להיות הרבה יותר מחברים

‏3 תגובות

  1. אלמה ב- 14 באוקטובר 2013 בשעה 14:55

    המון מזל טוב ושיהיו רק הפתעות טובות והתחלות חדשות.



    • ליאת-ניו זילנד ב- 15 באוקטובר 2013 בשעה 7:56

      תודה. אמן !!
      ולגבי מה שכתבת בהמשך – ניסיתי לשלוח לך למייל, אבל הוא חזר



  2. ליאת-ניו זילנד ב- 15 באוקטובר 2013 בשעה 7:56

    תודה. אמן !!
    ולגבי מה שכתבת בהמשך – ניסיתי לשלוח לך למייל, אבל הוא חזר