לכל דבר טוב, מגיע גם הסוף.. היום (והפוסט) האחרון בטרק המילפורד – היפה בעולם

עומר מזרחי מגיע לסוף המסע..

בסדרת הפוסטים על טרק המילפורד

היום אנחנו מגיעים לסיומו של הטרק

עייפים אך מאוד מרוצים

 

מאת: עומר מזרחי

 

בבוקר היום האחרון קמנו מוקדם והיינו סחוטים, תרתי משמע. היום האחרון, באופן אבסורד, הוא גם הכי ארוך – לא פחות מ-18 ק"מ!
שמחנו שהזמנו את הסירה האחרונה שיוצאת מנקודת הסיום של הטרק,ככה לא היינו צריכים לקום באמצע הלילה, ולא נאלצנו לרוץ את סוף הטרק.

היום האחרון היה שוב יום שמש והרגשנו שאנחנו פשוט ברי מזל – ראינו את מילפורד בכל סוגי מזג האוויר האפשריים.

ביום האחרון עוקבים אחרי התוואי של נהר ארת'ור, שהולך ותופח, ונהפך לאגם, ובסופו של דבר לפיורד הענק  Milford Sound המפורסם.

זכור לי במיוחד שהייתי עייף, ושעדיין הטרק הצליח להפתיע אותי עם עוד כמה מפלים גדולים, ואגמי מראה מיוחדים.

בסוף ההליכה הגענו ל-Sandfly Point, הנמל הקטנטן שמסמל את סוף הטרק, ובו הנהר נפתח אל מילפורד סאונד.

פגשנו שוב את הישראלים שאיחרו לספינה שלהם, וישבנו איתם בערך שעה, נהנים מהנוף המשוגע במקום, הורגים סנדפלייז שמנסים לתקוף אותנו, ופשוט מבסוטים מאיך שהטרק הסתדר לנו.

 

כשכבר חשבנו שהטרק לא יפתיע אותנו יותר, הגיעה המעבורת הקטנה, והשיט של ה-15 דקות בתוך מילפורד סאונד, אל הנמל המפורסם ממנו כל התיירים יוצאים לשיט.

השיט היה פשוט מדהים, לא ראיתי בחיי עוד נוף שכזה – הרים עצומים ודרמטיים, מושלגים לגמרי, צונחים בתלילות ישר אל תוך המים הכחולים והנוצצים של הסאונד, מפלים גדולים שיורדים אל המים. הרגשנו כמו בסרט טיטאניק ורצנו בהתלהבות מצד לצד, מנסים לא לפספס את הנוף הדרמטי של הסאונד, ואת המיטרה פיק (Mitre Peak) – ההר המשונן שהוא גם הסמל המפורסם של מילפורד סאונד

 

 

השיט נגמר כמעט מהר מידי, והגענו למילפורד סאונד. חזרנו לציביליזציה, אל מלא תיירים שלא הצליחו להשיג מקום בטרק ולכן התפשרו על השיט בלבד (אגב אם עשיתם את הטרק, נראה לי שמיותר לעשות גם את השיט).

בגלל שהזמנו גם את האוטובוס האחרון לחזור, נאלצנו לחכות כשעה וחצי בנמל. ישבנו על קפה, הסתובבנו בנמל, והמשכנו להסתכל על הנוף המדהים הזה.

בתכל'ס – יכולנו אולי להזמין את ההסעה המוקדמת יותר ולא לחכות, ובנוסף – יש המון הזדמנויות לתפוס טרמפים (בגלל שזה הסוף של מילפורד רואד, כל מי שיוצא מכאן חוזר חזרה לטה אנאו). אבל אנחנו היינו מבסוטים מההסעה המסודרת שלנו, וניצלנו את הזמן לשבת בשמש ולנוח אחרי ארבעה ימים של טרק.

 

אם חשבנו שהכל נגמר אז שוב חיכתה לנו הפתעה – הנסיעה חזור במילפורד רואד הציגה לנו נוף הררי לא פחות מרשים מכמה נקודות בטרק, וגם הנסיעה במנהרה המפורסמת (Homer Tunnel) הייתה חוויה.

חזרנו לפנות ערב למרכז המבקרים בטה אנאו, נסענו עם הרכב לאכול את ה-subway המסורתי של סיום טרק, וחזרנו להוסטל Bob & Maxine's שהזמנו מראש. חיכתה לנו שם מקלחת מפנקת, כביסה חינם, ווייפיי חינם, ומיטה חמה ונוחה…

 

לסיכום – מילפורד באמת הייתה אחת מהחוויות הכי מדהימות שחווינו בניו זילנד כולה. זה באמת הטרק הכי יפה בעולם, והכי מיוחד שעשינו בניו זילנד. התחרות קצת לא הוגנת – לאף טרק אחר אין כל כך הרבה נקודות שיא, ואף טרק אחר לא ייקח אתכם למעמקי פיורדלנד והנופים המיוחדים שלה (אלא אם כן אתם ממש הרפתקנים ורוצים לנסות את ג'ורג' סאונד או הדאסקי טרק הידוע לשמצה).

בקיצור – חוויה שהיא בגדר חובה לכל מי שיכול.

 

כמה טיפים חשובים

  1. מומלץ להזמין את הסירה המאוחרת יותר בסיום הטרק כדי לאפשר לכם לטייל בנחת ביום האחרון, שהוא גם הארוך ביותר
  2. וזה טוב לכל טיול בניו זילנד – תבדקו את מזג האוויר באתר ה-metservice. התחזיות יום קדימה שם בדרך כלל מדויקות, ולטווח הארוך תוכלו להשתמש ב-Rain Radar שגם הוא מדויק יחסית ויכול לתת לכם תמונת מצב לגבי כמות הגשם והעננים הצפויים. וכמובן תזכרו שבפיורדלנד אף תחזית לא נכונה

 

מילה מליאת …

להזכירכם, לנקודת האיסוף של הסירה קוראים  Sandfly Point – נחשו למה ?!??!   תכינו את עצמכם למכת זבובי החול – תמרחו את הפנים, הרגליים, הידיים… בקיצור – הכנה

 

משהו אחרון מעומר…

תעשו חיים!

השאר תגובה