החלק העצוב שבליווי, ייעוץ והכוונת מטיילים … שנה ראשונה

 

הופ הופ טררלללההה
תמונה: freedigital ID-100265381

לפני שנה..

רגע לפני שעלה לאויר החל הכל…

מחשבות על אופן הבנייה (צריך שיהיה לכם קל למצוא דברים)

לילות ללא שינה (צריך ללמוד איך לבנות אתר)

שעות של כתיבה (צריך להגיש את הדברים הנכונים, עם טיפים קטנים שעושים את ההבדל)

דברים רבים שקרו מאחורי הקלעים …

על המיקרים המיוחדים שחוויתי

על אלו שחיבקו באהבה והעריכו את הנתינה

וגם על אלו שהרימו גבה, ריכלו וכלל לא פירגנו

כל זאת (ועוד הפתעה קטנה בסוף) בפוסט שחוגג שנה

אז נכון..

אל תהיו קטנוניים מתי בדיוק הבלוג עלה לאויר… (בפועל בעוד חודש וחצי…)

לפני כשנה בדיוק אחי עזב את ניו זילנד רגע

לפני עזיבתו הפשלתי שרוולים (וואלה – יוצאים דברים טובים שנמאים בבאסה..) והקמתי את הבלוג …

למען האמת כשהחלטתי לכתוב את הפוסט הזה,

חשבתי על משהו אחד ורגע לפני שהתחלתי לכתוב,

פתאום הבנתי שתכ'לס החלק העצוב שבליווי מטיילים, זה שהם עוזבים…

החלק שבעיקר ריגש אותי במהלך העונה שחלפה, היה שהגיעו במיוחד כדי לפגוש אותי

החלק שחימם את הלב זה שקיבלו את פני בחום ואהבה

החלק המרתק הוא שהבלוג מופצץ באהבה מפה לאוזן

אך כן.. היה גם החלק שפגע …

החלק שלקח 'כמובן מאליו', שהתנגח וזלזל במקומות שונים,

שלא לדבר על מה שהתרחש מאחורי הגב …

כשהקמתי את הבלוג – היו שתמכו, פרגנו והעריכו (ועדיין מעריכים) לכל אורך הדרך

עוזרת למטייליםאבל לא אוכל להתעלם שהיו גם שניסו לבלום את פעילותי

כן.. היו גם את אלו שהרימו גבה ושאלו "מה יוצא לך מזה" והופתעו לגלות שתשובתי היתה "כיף ואהבה"

וזה הרגע להודות … בזכות אלו שהתריסו או ניסו לבלום את פועלי, למדתי מה המשמעות של "לקחת צעד אחורה"

למדתי לזמן לעצמי את המטיילים שצריכים אותי באמת

עם זאת, חייבת לומר, שמשום רגישותי הרבה (מה לעשות, ריגשי שכמוני…) אותם האנשים גם כמעט גרמו לי להפסיק את התרומה שלי למטיילים …
(אז לקחתי לעצמי כמה ימים של הפסקה .. הזכרתי לעצמי למה התחלתי עם זה מלכתחילה)

זה התחיל אי שם בשנת 2012, עוד לפני שחשבתי בכלל לפתוח בלוג מצאתי את עצמי עוזרת למטיילים "לסדר את המחשבות"
מצאתי את עצמי מקשיבה לריחשי ליבם ולמסע שהם עוברים –
ללא כל קשר לטיול הפיזי, אלא לסוג של המסע הפנימי שעברו

איך מסכמים שנה ?
ואוו – שעות של עבודה התנדבותית (מן הסתם), נתינה באהבה ויוזמה שאין לי מושג מאיפה היתה לי התעוזה… (למי שלא יודע, ישבתי שעות ללמוד לבד "איך להקים אתר") אז…
השנה כללה שעות של כתיבה, ימים של תכנונים,
דקות ארוכות וחודשים של הודעות וטלפונים,
התכתבויות הולכות וחוזרות במיילים (עוד מארץ ואז עדכונים כשנמצאים כבר כאן), עוזרת למטיילים2
הודעות בשעות הקטנות של הלילה, הרגעה של הורים מודאגים (התכתבויות גם איתם),
תאונות, בתי חולים, בית משפט, עידודים, תעוזה של מטיילים ועוד …

לכל אלו שכן הוקירו תודה על פועלי הגיע הזמן, אחרי שנה..
לומר לכם תודה
תודה שאיפשרתם לי להיות חלק ממסע חייכם,
שסמכתם עלי, שאימצתם אותי לאחות גדולה – גם אם לזמן מוגבל/קצר,
שרציתם לשמוע את מה שיש לי להציע,
שאיפשרתם לעצמכם לחוות, לפרוח ולצלוח

חיממתם את הלב כשהרמתם לי טלפון רק כדי להוקיר תודה,
שכתבתם לי סתם הודעה,
חיממתם ששיתפתם אותי בחוויותיכם ובתוכניותכם,
חיממתם שאיחלתם לי מזל טוב מראש גבעה,
פשוט ריגשתם. אתם נתתם לי את הרצון להמשיך. תודה !

באשר תלכו ותהיו, שתאיר לכם דרככם, שתצלחו במעשיכם ותשמרו על החיוך ועצמכם !
הבלוג עצמו חוגג שנה, אבל ליווי המטיילים בעוד כמה חודשים יחגוג שנתיים

וזה המקום והרגע להודיע…    בספטמבר אני יוצאת לחופשה …
לא אהיה בניו זילנד לא יודעת בשלב הזה לומר אם אחזור אליה (אני בשאיפה רבה) החלטתי, בינתיים, לעשות מעשה …
הייתי שמחה לעשות מפגש עם אלו שעתידים לטייל כאן בעונה הבאה
ומיד אח"כ שיצטרפו אלינו המטיילים שעזרתי להם – מן הסתם אני בטוחה שכל האלפים לא יצליחו להגיע (גם ההורים שהיו איתי בקשר מוזמנים 🙂 )

אבל אם תכתבו לי מתחת לפוסט או בקבוצה של הבלוג, זה יהיה נחמד לדעת אם אתם הייתם רוצים לקיים מפגש כזה …

כי.. לתת ולהעניק – זה עניין שבלב

 

אוהבת כל אחת ואחד מכם